שיתוף פעולה עם בית הספר בנושא לקויות למידה והפרעות קשב בשישה צעדים 

על פי מחקרים, אחד המנבאים החזקים להצלחתם של לקויי הלמידה הוא יצירת "חזית אחידה מול לקות הלמידה" כפי שמציגה זאת דר' דפנה קופלמן העומדת בראש המכון ללקויות למידה של המרכז הבינתחומי ומרכז שניידר ללקויות למידה.
כלומר: מבוגרים לקויי קשב או לקויי למידה שהצליחו, דיווחו על תחושה שכולם היו אתם יחד בהתמודדות עם הלקות.

חזית אחידה משמעה יצירת שיתוף פעולה בין ההורים, הצוות החינוכי והילד. כאשר יש הסכמה בין כל ההורים והמורים על דרכי ההתמודדות, הילד מרגיש בטחון בדרך. וכאשר הוא מרגיש חלק מכל החלטה, הוא לוקח יותר אחריות. 
גישה זו שונה מהגישה שמדברת על מערכת תומכת או סנגור הורי, שמאופיינת בהסרת האחריות מהילדים. גישה שאינה מתאימה למתבגרים ומחלישה אותם.
אני מאמינה בשיתוף פעולה בוגר, הנשען על החוזקות של כל צד בחזית ועל עזרה הדדית בנקודות התורפה.
שיתוף פעולה כזה אינו פשוט, בעיקר בגלל האתגרים שמציבים ילדים לקויי למידה ובעלי הפרעות קשב וריכוז בפני ההורים והמורים. המפגש בין הקשיים יוצר ציפייה אצל כל אחד מהצדדים לפתרון שיבוא מהצד השני.
ההורים מצפים לידע וכלים להתמודדות מצד בעל המקצוע שהוא המורה, מאידך המורים מצפים מההורים לסמכות והצבת גבולות.

הפתרון נמצא בידי שני הצדדים, בתנאי שהם ישכילו להשתמש בתרומתו הייחודית של כל צד, ויעזרו אחד לשני בנקודות הקושי.
המציאות בשטח מעידה על חוסר באמון הדדי ועל ביקורת אינסופית המעוררת התנגדות. והתוצאה הבלתי נמנעת היא אי יצירת חזית אחידה. 

 כך תיצרו שיתוף פעולה:

1. צרו קשר אישי עם הצוות החינוכי בתחילת שנת הלימודים. (אל תחכו למשבר הראשון).
קבעו פגישה אישית עם כל אחד מהצוות החינוכי, או לפחות עם היועצת והמחנכת.
שתפו את הצוות החינוכי במטרות החשובות לכם ולילד, שאלו לדעתם המקצועית כיצד לדעתם ניתן לעזור. דאגו לשתף את הילד בפגישות והביעו בהן אמונה בכוונתו לעמוד בהבטחותיו.

2. בקשו מהיועצת או המחנכת לקבוע מראש רשימת פגישות חודשית למעקב לכל השנה, בה ישתתף גם הילד.
בהתחשב בחופשות המרובות וימי ההורים הצפויים, לא יידרשו יותר מחמש פגישות נוספות. בראשית השנה, יומנם של הצוותים החינוכיים ריק והם יתקשו לסרב לכם.

3. בכל פגישה במשך השנה, היו אתם אחראים להדגיש את המקרים בהם הילד עמד בהבטחתו והצליח.
המקרים בהם הוא כשל, יעלו ממילא. כך יקבל הילד תמונה ברורה ומאוזנת, לא רק לגבי כישלונותיו, מה שיקל עליו לקבל ביקורת.

4. בכל פגישה הקפידו להודות למורים על נכונותם לעזור. 
הישתדלו לרשום לעצמכם אירועים ספציפיים בהם הם עזרו או תמכו, גם אם לטעמכם מספר המקרים קטן במיוחד.
הייתם מצפים מהמורים לחזק את ילדיכם במקרים הבודדים המצדיקים זאת? יישמו זאת גם לגבי המורים.

5. הביעו אמפתיה לקשיי המורה. 
קחו בחשבון שהם צריכים להתמודד עם אחוז גבוה של ילדים המשולבים בכתה, ועם צפיות ולחץ מצד המנהלים לעמוד בתכנית הלימודים. הציעו למורה עזרה מניסיונכם ההורי בבית.

6. אם אינכם מרוצים מתפקודם של המורים, הפכו כל תלונה לבקשה. 
הציגו את כל בקשה באופן שיעזור לכם או לילד. לדוגמה: "הילד שלי זקוק להפסקות מרובות." או "אני מרגיש שאיני שותף מספיק". אי אפשר להתווכח עם הרגשות או הצרכים שלכם ושל הילד. 
גישה כזו אינה מעוררת התנגדות או צורך להוכיח שאינכם צודקים. 
הימנעו מהכללות נוסח: "אף פעם את לא מעודדת" או "תמיד אתה רואה את השלילי" והקפידו לא לבקר את תיפקודם המקצועי מה שיעורר התנגדות מצידם.

אני בטוחה שהורים רבים ישוחחו עם ילדיהם בעלי הפרעת קשב וריכוז או לקויי הלמידה על שנת הלימודים שבפתח. הם בודאי יבקשו מהילדים לפתוח דף חדש ולהבטיח שהשנה הם ישתדלו יותר.
אני קוראת להורים להבטיח לעצמם שהשנה יעשו יותר כדי ליצור את אותה החזית, כדי להעלות את הסיכויים של הילד להצליח.
עשו זאת בחוכמה, מתוך ראיית המטרה. כמו בכביש, כדאי להיות חכם ולאו דוקא צודק.